התמודדות אחרת עם רגשות: שלושת שאלות המפתח

בהתבוננות מעמיקה, רגשות מסוימים שוהים איתנו הרבה מעבר לרגע שבו הם הופיעו, הם חוזרים ומשפיעים עלינו בעקיפין שוב ושוב במהלך החיים. 
רגשות כאלה הם לא אקראיים.
הם משחזרים תבנית רגשית שחיה בנו או דפוס שחוזר על עצמו ואנחנו פוגשים את זה שוב ושוב.
הבשורה הטובה היא שכשאנחנו מפסיקים לפחד מהרגשות האלה ומסכימים לפגוש אותם באופן כנה, הם ינהלו אותנו פחות, יספקו לנו הצצה לתוך עצמנו ואפילו יושיטו יד לעזרה מול מה שהכי, הכי מעסיק אותנו. 
אני מציעה כאן טכניקת שלוש שאלות שיצרתי מתוך עולם הפסיכולוגיה הרוחנית.
הטכניקה הזאת מאפשרת חקירה עצמית פשוטה ומונחית סביב שלוש שאלות מרכזיות: מה/ מתי/ למה?
מתחילים!

מה?

השאלה הראשונה תהיה: מה אני מרגיש\ה?
השאלה הזו נשמעת פשוטה, אבל במציאות היא יכולה להיות מאתגרת.
אנחנו לא תמיד יודעים לשים את האצבע על מה אנחנו מרגישים באמת, או שמאוד קשה לנו להודות במפגש עם הרגש עצמו מול עוצמת הפגיעוּת שבנו.
לדוגמה, אפשר להגיד ש"אנחנו מרגישים פגועים" אבל מתחת לתחושה הזאת בעצם, מסתתר רגש חשוב שכדאי שנכיר.
הרגש המוביל יכול להיות למשל- תחושת עלבון, תחושת דחייה, תחושת ביטול ועוד.
לפעמים, להגיד שאנחנו מרגישים תחושת עלבון צורב יצריך מאיתנו לקלף שיריון ולהיות עוד יותר פגיעים, אבל זיהוי הרגש חשוב להמשך התהליך- אם לא נדע מה אנחנו מרגישים, איך נוכל להתבונן על זה?
עם השנים למדנו לצמצם את זיהוי הרגשות שלנו למנעד מאוד קטן.
אנחנו "מרגישים טוב" אבל אפשר גם לפרק את זה ל: הרגשת עונג, הרגשת שמחה, סיפוק, התרגשות, רווחה, הקלה, הנאה ועוד.
אנחנו מרגישים "פחד" אבל לרוב הוא משמש כשמיכה עבה שמכסה על רגשות קונקרטיים שחשוב שנכיר בתוך עצמו; ממה נובע הפחד? איבוד שליטה, חוסר אמון, בהלה, תחושת פגיעות, תחושת ניצול, פקפוק עצמי ועוד.

מתי?

השאלה השניה תהיה: מתי הרגשתי בעבר את הרגש שאני מזהה?
נלך הכי רחוק שנוכל, החל מהזכרונות המוקדמים ביותר שלנו ועד לנקודת הזמן הנוכחית.
נזכר בכל הפעמים שקופצות לנו והרגשנו בהן את הרגש שזיהינו בחלק הראשון. דרך ההתבוננות הזאת נוכל לזהות את דפוס הרגש שחוזר על עצמו כל פעם מחדש בחיים שלנו בסיטואציות שונות ובמעין לופ שמופעל מאיזה טריגר.
התשובה הזאת תסייע לנו בשני אופנים:
1. פרופורציה- אם נוכל לזהות שלא מדובר במקרה אקראי של חוויה חד פעמית אלא בדפוס שמלווה אותנו כברת דרך, זה יקל על גודל ההשפעה של הרגש הזה עלינו.
2. זה יקדם אותנו אל עבר ההבנה הבאה שבה נאתר את מהות הדפוס הרגשי (בשאלה הבאה).
אפשר לזהות איך רגש חוזר על עצמו שוב ושוב בחיים כדי לשרת אותנו, למרות שנדמה שהוא שם רק כדי להציק או להכאיב. 
מכאן- נעבור לשאלה השלישית;

למה?

כאן הגענו לשלב העמוק ואנחנו מפנים את המבט שלנו פנימה, במקום החוצה אל מה או אל מי שהפעיל את הרגש הזה.
השאלה השלישית נובעת מתוך ההנחה שכל מה שאנחנו חווים מבחוץ מתחולל בעצם קודם כל אצלנו בפנים- כלפי עצמנו.
השאלה שנשאל בשלב הזה תהיה: למה אני מרגיש\ה את אותו הרגש כלפי עצמי?
אם הרגש שעלה הוא כעס, אוכל לשאול: למה אני כועס/ת על עצמי?
אם מה שעלה הוא תחושת ביטול, אוכל לבדוק למה אני מבטל\ת את עצמי או, איפה אני מבטל\ת חלקים בתוך עצמי?
בשאלות האלה אין נוסחה ברורה, אבל אם נשתמש בסימני השאלה הם תמיד יובילו אותנו לחקירה עצמית ולהבנות חדשות.
אני יודעת שלפעמים זה לא פשוט לשמוע את התשובה מבפנים ואני תמיד מעודדת להיעזר באנשי המקצוע ומטפלים כשהצורך הזה עולה.
מתוך הנסיון שלי עם תרגול השאלה הזאת, אציע 2 דברים:
1. שווה להאזין לתשובה הראשונה שעולה בנו מבלי לשפוט או לבטל אותה, לרוב היא תהיה זו המתאימה גם כשההגיון שלנו יתערב ויגיד שלא.
2. לפעמים כשתשובה לא נשמעת בתוכנו, זה לא מעיד על כלום.
אפשר להמשיך לצעוד איתה גם כמה שעות וגם כמה ימים ואפילו שבועות.
אין חוק גורף שבו הדברים צריכים להיות כך או אחרת.
חבר יקר בחיי נוהג תמיד לומר: כל שאלה מחפשת את הפתרון שלה.
אנחנו לא נשאר עם סימני שאלה מרחפים מעל ראשנו לנצח. ככל שנרפה מהשאלה ולא ננסה באופן אקטיבי למצוא אותה, ככה יעלו ויצופו רמזים ותשובות.

הרגשות שלנו הם שער מופלא להשיב דרכו את את החלקים הפגועים שלנו.
כשאנחנו לא נבהלים מהרגשות האלה, הם מוצאים מקום בטוח ומקבלים ביטוי במקום שנתנהל דרכם והם ישנו לנו את המציאות.
באופן הזה אנחנו גדלים ומתפתחים.
תמצית הרגש שקיבל ריפוי, הופכת להיות החכמה העמוקה ביותר שלנו.