איך נחזק את העוגן הפנימי?

העוגן הפנימי הוא כמו איבר בלתי נראה שמחבר אותנו עמוק לתוך עצמנו. הוא מאפשר לנו לחזור ליציבות פנימית גם בתוך טלטלות, לבטים, חוסר אמון, פקפוק עצמי, חוסר אונים ובעצם כל מה שגורם לנו להתרחק מעצמנו.
העוגן הפנימי מחבר אותנו אל היכולת לקחת החלטות 'נקיות מרעש' שמבוססות על הקול הפנימי שלנו- החכמה שאינה מסתמכת על רעיונות ודיעות מבחוץ.
הוא מאפשר לנו אמון ובטחון בעצמנו וגישה אינדיבידואלית למאגרי הידע, החכמה והדרך האישית שלנו- גם כשהבלבול נוכח הוא לא זה שינהל את הבחירות.
הנה חמש נקודות חיבור נפלאות שיכולות לחזק את הקשר עם העוגן הפנימי שלנו:

1. ידיעה

הידיעה שכולנו נולדנו עם עוגן פנימי בִּיּלְט אִין - משחררת אותנו מהתהייה בכלל על קיומו.
אנחנו לא צריכים לגדל אותו, להמציא אותו מחדש, לרכוש אותו או חשוב מכך- להיות ראויים לו. רק לחזק ולהעמיק את הקשר איתו.
העוגן הפנימי לא נעלם אף פעם וגם אם בעבר היינו מחוברים אליו עמוק יותר ונראה שהקשר איתו התרופף או אבד, אפשר תמיד לחזור אליו ולחזק אותו בתוכנו.
לידיעה יש חלק משמעותי בחיבור פנימה, הנה תרגיל פשוט שנוכל לעשות:
בכל פעם שאנחנו נזכרים במהלך היום, נדמיין את העוגן הפנימי שלנו.
בתקופות מטלטלות שבהן האיזון שלנו מופר, כדאי לעשות את זה דבר ראשון על הבוקר, כשאנחנו עדיין במיטה. 
הדמיון שלנו משתנה כל הזמן יחד איתנו, כך שהעוגן יכול להשתנות כל הזמן ולקבל צורות, סמלים או צבעים אחרים (אפשר לשמוע גם מוסיקה- שיר ספציפי שעולה בנו פתאום יהיה מסר מחזק).
ננשום עמוק לתוך עצמנו את העוגן שאנחנו רואים. 

 2. כתיבה

הכתיבה יכולה להיות חיבור ממשי ופיסי לעוגן הפנימי בתוכנו.
יש הרבה דרכים להעלות את את עולמנו הפנימי על הכתב: אפשר לנהל יומן, לכתוב פתקית יומית, דף אקראי, פתק דיגיטלי בטלפון או לכתוב לעצמנו וואטסאפ בקבוצה המיועדת רק לזה.
הכתיבה היא לעיננו בלבד מה שמאפשר לנו לכתוב ללא שיפוטיות ופשוט לשפוך את הכל דרך הכתיבה.
אם אנחנו ממש מתחברים לכתיבה וזה קל לנו באופן יחסי, נוכל לפתוח בלוג או אפילו ליצור פוסט או מאמר תוכן סביב חקירת מה שמעסיק אותנו. הכתיבה יוצרת חיבור של עוגן כי היא מאפשרת לנו להתקרב לעצמנו, לגעת במה שמטריד אותנו (וכמובן גם במה שעושה לנו טוב) וממש להקשיב לעצמנו תוך כדי כתיבה נוכחת.
הכתיבה מייצרת מעין התבוננות מהצד על עצמנו, זה יוצר גישה ישירה יותר למה שיכול להיות מציף או מבלבל וגם פתח לבהירות ורעיונות יצירתיים וחדשים.

 3. טבע

שהייה בטבע מאפשרת לנו את השקט והשלווה הנחוצים להפגת הסחות הדעת.
הסחות הדעת יכולות להיות חיצוניות כמו כל מיני סוגי רעשי רקע ומידע לא רלוונטי, עיצות של אחרים או סביבת עבודה רועשת והן יכולות להיות גם הסחות דעת פנימיות: פטפוט מנטלי של זרם מחשבות בלתי פוסק בתוך הראש שלנו.
השהייה בטבע מפחיתה מתח וחרדה, מורידה את רמות הורמון הקורטיזול- הורמון הסטרס האחראי עליהן ומעלה את רמות האנדורפינים (כל אלה במידה ובאמת נעים לנו לשהות בטבע וזה לא מייצר לחץ נוסף).
מתוך הלמידה שלי, הטבע מזכיר ומהדהד לנו בחזרה את הטבע האמיתי שלנו שהוא גם העוגן הפנימי, הבטוח והטבעי לנו. 

4. טיפוח עצמי

לפעמים דווקא דרך עיניים מקצועיות מבחוץ, יד תומכת או מסגרת מכילה, יהיה לנו קל יותר להתחבר פנימה אל העומק שלנו.
הבחירה לפנות לעזרה חיצונית לא סותרת את העוגן הפנימי שלנו, אלא לפעמים היא מאפשרת לנו לגלות אותו מחדש.
טיפול או ייעוץ רגשי, פיסי או רוחני, שימוש בקלפי מסרים, השתתפות בסדנה או קורס מעמיק, או כל כלי תראפויטי אחר- יכולים להיות לנו לתמיכה ולשקף לנו את המקומות שבהם החיבור לעצמנו יכול להתחדש.
גם טיפוח עצמי דרך מעשים פשוטים ויומיומיים שמתמקדים בנו כמו יצירה, תנועה, כתיבה, עיסוק בתחביבים או כל זמן איכות עם עצמנו – יכולים להיות דרך רכה להתחבר מחדש אל העוגן הפנימי.
לפעמים דווקא כשאנחנו נותנים מקום למה שממלא אותנו בשמחה או בהשראה, בלי ציפייה לריפוי, אנחנו מחזקים את החיבור היציב לעצמנו.
ככה נבנה את החיבור לא רק מתוך מאמץ להבין או לתקן, אלא מתוך אישור והתמסרות לכל מי ומה שאנחנו. אם יש לנו תשוקה שממתינה בסבלנות רבה שנתפנה אליה, זה הזמן! 

5. הבנה

העוגן הפנימי לא תמיד יפעל על פי ההיגיון שהמחשבות שלנו מכתיבות.
הוא לא נשמע להוכחות, השוואות או חוקים חיצוניים כי הוא מותאם אך ורק לנו, משתנה יחד איתנו ומספק לנו מה שאנחנו זקוקים לנו באותו הרגע.
העוגן הפנימי יכול להיות גם אינטואיציה או 'ידיעה פנימית' שאין לה מילים ובטח שלא הסבר הגיוני.
הוא לא כפוף לציפיות של 'מתי נכון לפעול' או 'איך אחרים היו פועלים' והוא לפעמים דווקא יבקש מאיתנו לשהות, להאט או לעצור- דווקא ברגע שבו נדמה שכל העולם צועק לנו לזוז מהר ולעשות יותר.
לפעמים הקול הזה יכוון אותנו בצורה הפוכה לגמרי מההגיון: להניח לפרויקט, לצאת להפסקה דווקא כשיש עומס, או לבחור בשקט על פני איזו הזדמנות נוצצת שמבטיחה לנו משהו.
ככל שנאפשר לקול הזה להוביל, נגלה שהוא מנווט אותנו באופן שנאמן רק לנו : לקצב, לרווחה, לעומק ולתחושת השלומות שלנו (well being).
ההבנה שלעוגן הפנימי שלנו יש סדר וחכמה אחרים לגמרי ממה שאנחנו מצפים לו לפעמים, תאפשר לנו להעמיק ולפעול מתוכו. 

לא רק כשאנחנו סוערים

האם חשוב לחזק את החיבור אל העוגן הפנימי רק בזמן מצוקה?
התשובה היא שכדאי מאוד שלא.
ככל שנתאמן בחיזוק הקשר עם העוגן הפנימי שלנו גם בזמנים של שמחה, עונג, סיפוק, השראה ורווחה פנימית- כך נחזק את הקשר אליו ואל האמון בהתנסות שלנו ובעצמנו.
העוגן הפנימי לא מיועד רק למצבי חירום.
הוא חיבור יציב וחכם שעומד לרשותנו תמיד- לא רק כשאנחנו במשבר, אלא גם כשאנחנו פורחים.
ככל שנתרגל לפנות אליו דווקא בזמנים טובים, כך הוא יהיה זמין ונגיש יותר בשעת צורך.
התרגול הזה של להקשיב לעצמנו גם מתוך מלאות ולא רק מתוך חוסר, מאפשר לנו לזהות את הקול הפנימי לא מתוך דחיפות, אלא דווקא מתוך החיבור הטבעי שלנו לעצמנו.
כשהחיבור הזה יציב לאורך זמן, אנחנו כבר לא צריכים "לזכור להירגע" כשמשהו סוער.
זו התחושה שמישהו מחזיק אותנו מבפנים – ואנחנו זה בעצם המישהו הזה.