בידול, או טביעת האצבע הייחודית לנו?

טביעת האצבע הייחודית לנו היא העבר, ההווה והעתיד שנפגשים יחד כדי לרכל עלינו.
זה אולי נשמע קצת מוזר בתור התחלה של מאמר רציני, אבל כדי לפגוש את עצמנו קצת אחרת לפעמים, עדיף לזוז טיפה מההגיון.
אנחנו נוטים לקחת ברצינות רבה מידי את האופן שבו טביעת האצבע שלנו מוצגת החוצה וזה מכביד על האותנטיות, הנגישות שלנו ועל האופן שבו קהל היעד יכול להתחבר אלינו.
הכבדות הזאת נשענת על תפישות דרמטיות של איך אנחנו צריכים להיות, על הפחד שנשמע יהירים, על הקושי לראות את עצמנו כפי שאנחנו באמת (היוש ביקורת) ולפעמים על כל מיני טכניקות מופרכות של 'עשה ואל תעשה' מעולם השיווק. 
אבל את טביעת האצבע הייחודית שלנו אנחנו צריכים לזהות קודם כל עבור עצמנו ורק אחר כך להעביר אותה החוצה.
כשנכיר טוב יותר את עצמנו, נוכל לחזק את הבטחון העצמי, להעמיק בחיבור לעצמנו לעצמנו ולשווק באופן הרבה יותר יעיל, עשיר ומדויק. 

לא בידול, טביעת אצבע ייחודית

בידול מדבר את היתרון המובלט שלנו, את מה שמייחד אותנו ביחס לאחרים.
אבל טביעת האצבע לא זקוקה להשוואה.
היא לא נועדה לבדל אותנו, אלא לזהות אותנו.
טביעת האצבע היא המפגש בין העולם הפנימי שלנו לבין הדרך שבה הוא מתבטא החוצה באופן טבעי, עקבי, לרוב אפילו בלי שנשים לב.
טביעת האצבע שלנו היא הוליסטית. היא לא מה שנוח או כדאי לנו לספר על עצמנו, אלא מה שנחשף גם כשלא התכוונו.
היא נגלית דרך השפה שלנו, דרך נקודת המבט, דרך המקומות שאנחנו שוב ושוב יוצרים דרכם: רעיונות, נוכחות, ביטויים, סיפורים, מאכלים, אסתטיקה, מערכות יחסים.
היא לא דבר שצריך לבנות – אלא משהו שצריך להסכים לחשוף.
בדיוק כפי שאנחנו.

שלושת הסבתות

אם העבר, ההווה והעתיד היו נפגשים לרכל עלינו כאילו אנחנו הנושא הכי חם בשכונה, מה היה עולה שם?
נדמיין אחר צהריים רגוע, שלוש סבתות חביבות יושבות סביב שולחן, לוגמות תה מתוק עם נענע, לועסות באיטיות עוגיות חמאה.
כל אחת מהן מכירה אותנו מגיל ינקות ועד לעתיד הרחוק, יש להן זכרון פנומנלי, עין חדה ויכולות תיאור מרתקות.
יש להן זמן פנוי, הן לא ממהרות לשום מקום והן תופסות בשתי ידיים את ההזדמנות להתענג על הפרטים הקטנים ולענות על שאלות.
אחת מהן היא סבתא של העבר, השנייה סבתא של ההווה והשלישית- סבתא של העתיד.

✦ הסבתא של העבר
נשאל אותה שאלות על העבר שלנו, כאילו גדלנו על ברכיה ונכתוב את התשובות שלה על גבי דף:
איך גדלתי?
לאיזה משחקים נמשכתי?
מה היה זיכרון הילדות הכי קסום שלי?
מה אהבתי לדמיין?
מה היו התחביבים שלי?
איפה הכי אהבתי להסתובב?
על מה חלמתי?
מה הצחיק אותי? מה ריתק אותי?
מה חלמתי להיות כשאגדל?
מה אהבתי לגלות, לחקור?
נכתוב את כל מה שהסבתא של העבר מספרת, גם אם זה מרגיש רחוק, גם אם זה מצחיק, מביך או מרגיש מאוד מדומיין.
אין אף אחד בסביבה שיכול לשפוט ואין תשובות לא נכונות.

✦ הסבתא של ההווה
נשאל אותה שאלות מההווה שלנו, כאילו בכל יום אנחנו מנהלים איתה שיחת נפש, כאילו היא יודעת כל פרט עלינו, כולל פרטים כמוסים שאפילו קצת הסתרנו מעצמנו:
מה התשוקה שלי?
מה מעורר בי שמחה?
מהי הבשורה שלי?
מה קורה בשעות הפנאי שלי?
מה מדליק לי ניצוץ בעיניים?
מי הלקוחות שלי?
באילו אנשים נגעתי?
איפה הכי משמח אותי להיות?
מה המתנה שלי?
מה מרתק אותי? 
על מה לא אוותר? מה חשוב לי לחקור, לגלות להבין?
גם את התשובות של הסבתא הזאת  נכתוב על הדף שלנו. 

✦ הסבתא של העתיד
מהצד יושבת הסבתא של העתיד ומחייכת בגאווה.
היא מזמינה אותנו להצטרף לשולחן ומוזגת לנו תה.
היא יודעת היטב מה יש בנו, גם כשלא העזנו לראות את זה בעצמנו.
הסבתא של העתיד מספרת על החזון שהתגשם, על הדרך שעשינו, על האנשים שהושפעו, על השינוי שחוללנו בעולם, גם אם לנו הוא נראה פעוט או חסר משמעות.
היא מספרת על הטעמים, הריחות והדרך שהייתה שם עוד מאז שהיינו צעירים ועד היום וגם על זו שסללנו.
אם הייתה עלינו כתבה בעיתון, היא בטוח שומרת אותה בארנק, אולי שווה להציץ מה כתוב בה.
הסיפורים שלה לא חייבים לגעת רק בעסק שלנו, אולי הצלנו בעלי חיים שהיו זקוקים לעזרה, אולי עוררנו השראה בשיחת חולין עם השכנה, אולי יצרנו לעצמנו בית שמקושט כולו בפריטים שמשמחים אותנו, או שתמיד היה משהו שהצחיק אותנו במיוחד אפילו שלא היינו בטוחים שאפשר לדבר עליו בקול רם.

מה היה כאן?

כשאנחנו נותנים לשלושת הסבתות לדבר, אנחנו מסכימים לרגע להפסיק להסביר את עצמנו ולהתחיל להקשיב למה שנמצא שם כל הזמן.
זה תרגיל של  זיהוי והתבוננות. לא ניסיון להמציא, אלא להיזכר.
יכול להיות שיהיה שם רק פרט אחד שיופיע בין שלושת הזמנים ויבלוט לנו במיוחד, יכול להיות שתצטייר מפה שנרצה להדגיש מתוכה פרטים מהותיים, או שאולי- מבלי שנדע אפילו איך, כל הסיפורים יחד יתערבבו ויחשפו תמהיל שהאנרגיה שלו מוכרת לנו מאוד וננסה לתאר אותה. 
זו המפה שלנו, בלי חוקים ובלי ציפיות. טביעת האצבע הייחודית שלנו ושלוש סבתות גאות שרק מחכות להזדמנות הבאה לרכל מסביב לשולחן התה.

איך זה פוגש את העסק שלנו?

בכל היבט.
טביעת האצבע הייחודית שלנו היא לא קונספט פילוסופי או אסטרטגיה שיווקית מתוחכמת, היא חומר הגלם הכי מדויק שיש לנו כשאנחנו ניגש לבנות, לנסח, להציע, לגעת, לתת ולקבל.
טביעת האצבע שלנו משמשת לנו כמצפן פנימי, כזה שמייצג את מה שנובע מאיתנו באופן טבעי, בדיוק כפי שאנחנו ולא איך שאנחנו חושבים שצריך להיות. 

בשירותים שלנו- 
מה שנובע מאיתנו יכול להפוך בקלות להיות משחק יצירתי, מעניין ומגוון שיש רק לנו, סביב השירותים שנציע. 
הטון, הקצב, העומק, אופי השירות, אפילו משך הזמן או הכלים- כל אלה הופכים להיות בחירה שמשקפת את מי שאנחנו ולא עוד איזה העתק של מודל מבחוץ.

במוצרים שלנו-
לא עוד מוצר גנרי עם עטיפה מעוצבת, אלא כזה שנוצר מטביעת האצבע שלנו, מהמסרים שלנו, מנקודת המבט, האסתטיקה, ההומור והעומק המקצועי מבלי להתפשר אף חלק. 
הוא יהיה בעל חיות, עומק ושפה. הוא ירגיש 'שלנו' אפילו מבלי שיופיע עליו הלוגו.
מכירים את המשפט "זה כזה את\ה!"? אז כזה.

בשיווק ובמסרים שלנו- 
בלי לנסות להתנסח "בשפה הנכונה", כשאנחנו מזהים את טביעת האצבע שלנו גם השפה השיווקית צומחת ממנה- עקבית, אותנטית וחדה. כתיבה, גרפיקה, מסרים ודרך שמשקפים את טביעת האצבע שלנו.
הקהל שלנו יזהה את זה מאוד מהר והוא גם יזהה כשננסה לזייף את זה. 
נוכל לקחת את השפה הייחודית שלנו ולהטמיע אותה באחד מהמודלים של הכתיבה השיווקית וזה יצור תוכן אטרקטיבי שמזוהה איתנו.

בחיבור שלנו לעצמנו לכל אורך הדרך-
נשאר נאמנים למי שאנחנו, נייצג את הקול שלנו גם אם הוא הכי מוזר בחדר, בלי צורך באישור או חשש ממה הסביבה או הקולגות יגידו על זה.
נאפשר לעצמנו להתנסות ולא ללכת בתוך תבניות שמתאימות לאחרים, ננהל את ההצלחות והכשלונות שלנו מתוך החיבור הזה ונהיה קשובים לשאלות שיעלו במהלך הדרך מתוך סקרנות לענות עליהן. 

טביעת האצבע הייחודית לנו היא לא פרט ביוגרפי ולא חלק מהגדרה שיווקית, אלא היא הדרך הכי פשוטה ונכונה עבורנו להיות נוכחים בעשייה שלנו.
כשאנחנו מזהים אותה, אנחנו מפסיקים לנחש איך נכון לפעול ומתחילים לפעול כמו עצמנו.
לפעמים זה דורש חקירה מעמיקה והזכרות בעצמנו ולפעמים גם חבורה עם עיניים טובות וכמה עוגיות חמאה טבולות בתה- יכולה להתגייס לטובתנו ולחולל שינוי גדול בדרך שבה אנחנו מזהים ומייצגים את עצמנו.