מה שיוצר תנועה, או: איך להזיז הרים בקלות רבה יותר

לפעמים יש איזה ואקום כזה שנועל אחריו את הדלת ומשאיר אותנו בחוץ.
אנחנו נתקעים ולא יודעים לאן לפנות, מסתבכים עם עצמנו או מדשדשים במקום.
אנחנו מייחלים לשינוי או תנועה חדשה שבה משהו יקרה, אבל כל מה שאנחנו מקבלים זה גלגל קוצים מתגלגל ברוח המדבר.
דווקא במקומות האלה, לפעמים לא נצטרך מאמץ גדול או מהלך דרמטי כדי ליצור תזוזה.
מספיק שנטה את המבט שלנו לכיוון אחר, נכניס שאלה במקום קביעה, או ניצור תנועה קטנה בתוך הרגלי היומיום.
בחרתי 3 תרגילים כאלה שיכולים לחולל שינוי ותנועה חדשה באופן מאוד נגיש ופשוט, הם לא דורשים כח אלא הסכמה להיות יצירתיים, לזוז ממה שמוכר לנו ולהתבונן מחדש.

לשחרר את מה שאנחנו זוכרים על עצמנו

לזיכרון שלנו יש כח גדול שפעמים רבות לא משרת אותנו בכלל.
אם טבוע בנו אירוע שנכשלנו בו בעיני עצמנו, אם קיבלנו פעם מבחוץ הערה שחקוקה בנו, זה יהפוך לדרך שבה אנחנו מזהים את עצמנו.
מה אם היה לנו מתג דמיוני בראש שיכול למחוק את רשמי העבר שלנו?
מה אם לא היינו יודעים שום דבר על על אי היכולת שלנו לממש, ליצור או להתמודד?
בינתיים אין לנו כפתור כזה, אבל שווה לנסות ולהטיל ספק במה שאנחנו חושבים שהוא אמת מוחלטת לגבי עצמנו.
כאן נכנס תרגיל סימן השאלה.
גם כשאמונה חזקה אודות עצמנו נשענת על זכרון משמעותי, אפשר לבחון אותה מחדש.
בתרגיל הזה נוסיף סימן שאלה במקום הקביעה ונטיל בה ספק:
- אני לא טובה בלדבר מול קהל?
- אין לי את הכלים ליצור סדנה?
- אני לא מסוגל להקים עסק עצמאי?

התרגיל הקטן הזה יוצר אפשרות שבה כל דבר הא בר שינוי, בדיקה והתחדשות.
אחרי שאפשרנו לעצמנו לערער על האמונה החזקה הזאת בתוכנו, גם אם זה כרגע מאוד מכאני, נתחיל לתכנן את הדרכים לגשת למה שאנחנו רוצים לממש:
- לצפות בהדרכה בנושא
- לשוחח עם מישהו שכבר עשה את זה בהצלחה
- לקחת ייעוץ או טיפול 
- לפרק לגורמים את מה שמפחיד אותי
- ספר, סדנה או קורס מתאימים

התהליך הזה לא מוחק את העבר, אבל הוא מפסיק לתת לו את זכות הדיבור הבלעדית. זה מאפשר לזיכרון חדש להיוולד, כזה שמבוסס על סקרנות ואפשרויות חדשות.

לבחור גם וגם

לפעמים נוצרת תקיעות כשהאמונה החד משמעית בתוכנו היא שאנחנו צריכים לבחור אפשרות אחת ולדבוק בה: או זה, או זה.
אבל מה אם הבחירה לא חייבת להיות גם ויתור? מה אם אפשר לבחור בגם וגם?
רוני (שהשיתוף הזה הוא באישורה כמובן) משתפת אותי שקיימים בה שני חלקים מנוגדים:
"אני מבינה שאני גם רוצה לצאת לאור וגם להשאר בפינה שלי השקטה. יש בי חלקים רבים וחלקם סותרים". 
כשאנחנו מרגישים שאין ברירה אלא לבחור, שאנחנו צריכים להיות נאמנים רק לחלק אחד ושאי אפשר 'גם וגם', זה יכול להשאיר אותנו בתוך תקיעות, תסכול ותחושה של החמצה.
אבל, מה אם רוני יכולה להסכים לדרך שבה אפשר גם לממש פרנסה מהעבודות שלה כפי שהיא רוצה וגם לממש את הרצון בפינה השקטה ואינטימית?
שתי הבחירות האלה יכולות להתקיים במקביל ואפילו לתמוך זו בזו בצורה מדהימה.

איך עושים את זה?
- כותבים לעצמנו את הדילמה
- מוסיפים לה עוד אפשרות מקבילה
- בודקים וכותבים: באילו דרכים שתיהן יכולות להתקיים?
השאלה כאן היא: מה ה'גם וגם' שלנו? אילו חלקים לא חייבים להילחם אחד בשני, אלא יכולים לשתף פעולה?

לעשות משהו חדש

שינוי קטן עשוי לחולל תנועה גדולה.
אנחנו נוטים לחשוב שתנועה צריכה לבוא מתוך פתרון של בעיה, אבל לפעמים פעולה חדשה, גם אם סמלית, היא זו שיוצרת תנועה. 
הנה כמה אפשרויות שנוכל לממש בעזרתן תנועה:
-לפתוח את הבוקר עם אוכל חדש
-לעשות הפסקה שונה במהלך היום
- לכתוב פוסט באופן שונה מהסגנון הנוכחי
-לעשות סלפי באופן שאף פעם לא עשינו
-לבקש עזרה עם משהו ש'יושב עלינו' ולא תכננו לפתור אותו היום
-ללמוד משהו קטן חדש
כשאנחנו יוצרים משהו חדש מתוך תבנית של הרגלים, התנועה משתנה, נקודת המבט שלנו יכולה לזוז קצת, הרגשות ומצב הרוח, החשיבה והרעיונות.
כל תנועה עדינה משפיעה ומזיזה מארג שלם שהרגיש לנו תקוע.

התנועה לא תמיד מתחיל במהפכה או בצעדים מאוד קיצוניים.
לפעמים היא נובעת מבפנים- מתוך מרחב שמסכים להטיל ספק, לקחת בחשבון צדדים חדשים, ליצור.
וזה מספיק.
חכם סיני אמר פעם שכשהאבן הראשונה זזה, כל ההר כבר מתחיל לחשוב על זה.