הטריטוריה של המשהו החדש

התפתחות אישית ומקצועית היא תנועה שאנחנו מכוונים אליה מתוך רצון כן להתקדם ולממש את עצמנו.
לכל אורך החיים אנחנו משקיעים בהתפתחות שלנו דרך רכישת ידע, צבירת התנסויות, ריפוי וטיפול, תהליכי יעוץ, הקניית הרגלים חדשים וכל מה שעוזר לנו ללכת עוד צעדים מרחיקי לכת שיקרבו אותנו לעצמנו ויתמכו בנו. 
תהליך ההתפתחות משנה את המרחבים הפנימיים שלנו ופותח שערים לאפשרויות שלא ראינו קודם ולנקודות מבט חדשות על עצמנו ועל העולם, הוא מעיר בתוכנו תחושות של חופש, שמחה, סקרנות ועונג- אבל אז, דווקא ברגעים שבהם משהו מתחיל לזוז אצלנו באמת, מתרחש גם דבר מעניין נוסף.

כשההתפתחות פוגשת זהות חדשה

ככל שהשינוי הופך לממשי ומתחיל לחלחל אל הזהות שלנו ואל האופן שבו אנחנו רואים ותופשים את עצמנו, נשארים בתוכנו עדיין חלקים שלא הסתגלו לתזוזה. זהו מצב ביניים כזה שבו אנחנו כבר לא ממש מי שהיינו, אבל גם עוד לא לגמרי מזוהים עם ההתפתחויות החדשות. אני קוראת למרחב הזה "הטריטוריה של המשהו החדש"- מקום שהוא לא ממש פה ועדיין לא ממש שם. בתוך הטריטוריה הזאת האוטומט שלנו נוטה לרצות לסגת ולחזור, לעיתים באופן לא מודע, אל מה שמוכר לנו, גם אם הוא מעולם לא היה מאוד מוצלח עבורנו.
הפחד מהצלחה עובד בצורה דומה. רוב האנשים יעידו על עצמם שהכשלון הוא מה שמפחיד אותם יותר מהכל, אבל מי שההצלחה זרה לו יכול לפגוש בתוכו המנעות לא מודעת ממנה. 
זוכי לוטו שזכו באופן פתאומי בסכומי כסף גדולים הם דוגמה טובה למצב דומה. ברחבי העולם מדווחים מקרים שבהם אנשים חזרו למצב הכלכלי הקודם שלהם, ואפילו גרוע ממנו, בתוך פרק זמן קצר יחסית. הסיבה היא שהם לא הספיקו לעבור תהליך פנימי של הסתגלות לזהות החדשה תוך כדי שהזהות הישנה משכה אותם בחזרה אליה.
לכולנו נדרש זמן לשהות במרחב הביניים הזה, אחרי שהשלנו זהות קודמת ולפני שאנחנו מזוהים בתוכנו עם ההתפתחות החדשה בין אם מדובר בהקניית הרגלים, צעדים חדשים, הגשמת חלום או מימוש חדש לנו. 

מדבר של זרות

לקבוצת "טוהר" המתוקשרת על ידי שחר בן פורת, יש פרספקטיבה יפה על העניין והם מתארים את הטריטוריה הזאת כ"מדבר של זרות":
"אנחנו רוצים להזכיר בפעם זו, שאתם יכולים להביע את עצמכם יותר מכפי שאתם רגילים. כדי שזה יקרה, כדי שתוכלו להביע את עצמכם ולחיות כפי שאתם רוצים, פעמים רבות מה שאתם צריכים להסכים לעשות- הוא לוותר על האופן שבו אתם רגילים לראות את עצמכם.
פעמים רבות זה חלק מהתפישה, מהדימוי שלכם את עצמכם. תפישה שאומרת 'את זה אני לא יכול, זה לא אפשרי, זה לא יכול לקרות לאחד כמוני' וכן הלאה וכן הלאה.
פעמים רבות עליכם לוותר על התפישה הזאת. להסכים לראות את עצמכם אחרת.
למרות שזה עשוי להשמע מפתה ורצוי- פעמים רבות זה אינו קל.
פעמים רבות, לראות את עצמכם אחרת זה כמו להכנס למדבר, מדבר של זרות. המדבר של הזרות הוא שלב בהתפתחות שפעמים רבות בני אדם מאוימים ממנו.
כאשר אתם מפסיקים להכיר את עצמכם, אתם בטוחים שמשהו לא בסדר ופעמים רבות חוזרים למה שאתם מכירים. חוזרים לבעיות, חוזרים לחוסר היכולת, חוזרים לצמצום, חוזרים למי שהייתם. גם אם זה אומר שאתם חוזרים לסבול".

איך נחזק את המקום החדש גם כשהוא לא מוכר?

הנה כמה דרכים שיכולות לסייע לנו בהתמודדות עם שלב המעבר הזה- עם הזמני והבלתי מוכר ועם הדחף לחזור למה שכבר לא משרת אותנו, זה שממנו הגענו וממנו שאפנו לזוז:

היכרות עם התהליך
עצם ההכרה בקיומו של שלב המעבר הזה כבר משנה את הכול.
כשאנחנו יודעים שהוא חלק טבעי מההתפתחות שלנו, אנחנו יכולים לפגוש אותו אחרת.
נוכל לצפות את את השלב הזה ולהרגיש קצת יותר רכות בתוכו כשיגיע, הקולות המשכנעים של הפחד יציפו אותנו פחות, או שתהיה להם פחות השפעה ונוכל לייצר עוגן פנימי יציב בתוכנו.
ככה נוכל לשהות כמה שנצטרך בתוך הטריטוריה החדשה מבלי שהיא כל כך תאיים עלינו או תגרום לנו לרצות לסגת לאחור. 

זיהוי סימני שלב המעבר
כשנזהה את הסימנים נוכל לדעת באיזה שלב אנחנו נמצאים ונבהל פחות ממה שיופיע: קפאון, בריחה, לחימה ספקות, התנגדויות לוגיות, שינויי מצב רוח, דמעות לא מוסברות (חצי שמחה, חצי פחד)- כל אלה הם ביטויים עדינים (יותר או פחות) לכך שמשהו בנו זז ומשתנה, שאנחנו במרחב לא מוכר.
כל אלה לא מצביעים על כך שמשהו השתבש אלא להפך, אלו הסימנים לכך שאנחנו במקום הנכון, גם אם הוא עדיין חדש, זר ולא מוכר.
ברגע שנתחיל לזהות את הביטויים האלה מוכל לפרש אותם כהסתגלות ולא כסכנה.

טיפול וטיפוח עצמי
בתוך שלב כזה חשוב שנטפל בעצמנו פיסית ורגשית.
נחזק את עצמנו דרך נשימה, שתיית מים, טיפולי פיסי או רגשי, יצירה, תנועה וכל מה שיכול לתמוך בנו.
נזכור שהעדינות עם עצמנו חשובה בתקופה הזאת ולכן נסנן רעשים וטריגרים שבימים אחרים יהיה לנו קל להתמודד איתם ובתקופה הזו פחות. 
הטיפוח העצמי הזה מחזק בתוכנו את ההבנה שהכל בסדר, שיש מקום גם לפחד ושמותר לנו להסתגל לאט.
בתקופות כאלה של הסתגלות אינטנסיבית אני ממש לוקחת יותר שעות של מנוחה או יום חופש יזום.

כתיבה ותיעוד
עוד דרך טובה לעגן את השהות בטריטוריה החדשה והזרה היא לתעד.
אפשר לתעד את את התהליך הרגשי ואת המחשבות, את המרחב שממנו הגענו, את ההתפתחות והדרך שעברנו ולהזכיר לעצמנו מדוע חשוב לנו להיות במרחב הזה ולא לסגת אחורה: מה ביקשנו לעצמנו כשיצרנו את תהליך ההתפתחות הזה?
הכתיבה מאפשרת לנו לעבד, לפרוק ולהציף את מה שאנחנו מרגישים.
אין צורך להאיץ, אנחנו לא צריכים למהר להרגיש בבית במרחב הלא מוכר ממש כפי שלא כדאי שנמהר לסגת אחורה חזרה אל המוכר.
כדאי שנסכים לשהות בו מספיק זמן כדי להתחיל להכיר אותו ובעיקר את עצמנו באופן חדש וזה לוקח זמן.

הטריטוריה של המשהו החדש היא מרחב שנוצר מתוך תהליך טבעי, ההתפתחות שלנו נובעת מתוך התשוקה לחוות את עצמנו בדרכים נוספות וזה הכרחי שנאפשר לה את המקום ולנו את זמן ההסתגלות.
המרחב החדש לא דורש ודאות, הוא דורש את הנוכחות שלנו ואת היכולת לשהות בו כדי להכיר את עצמנו מחדש לאט.
אם הטריטוריה שהגענו אליה לא מוכרת לנו, כנראה שבאמת הסכמנו לזוז :)

_{שחר בן פורת אודות מדבר של זרות (החל מדקה 2:00)}