הטריטוריה של המשהו החדש

התפתחות אישית ומקצועית היא מהלך שאנחנו יוצאים אליו מתוך רצון כן להתקדם, להתרחב ולגדול, לממש ולבטא את עצמנו.
לאורך החיים אנחנו משקיעים בזה הרבה, אנחנו רוכשים ידע, צוברים התנסויות, פונים לייעוץ וטיפול, יוצרים בחירות חדשות, מאתגרים את עצמנו ובוחרים כל פעם מחדש ללכת עוד צעד מרחיק לכת לקראת עצמנו.
תהליך ההתפתחות מביא איתו טרנספורמציה.
הוא משנה את המרחב הפנימי, פותח שערים לאפשרויות שלא ראינו קודם ומעיר בתוכנו תחושות של חופש, שמחה, סקרנות ועונג של ממש.
אבל דווקא ברגעים שבהם משהו מתחיל לזוז באמת, מתרחש גם דבר מעניין נוסף.

כשההתפתחות מתחככת עם המציאות

ככל שהשינוי הופך ממשי ומתחיל לחלחל פנימה לזהות שלנו, לאופן שבו אנחנו רואים ותופשים את עצמנו, הוא מתחכך גם עם המציאות.
הוא מפגיש אותנו עם המקומות בתוך עצמנו שעדיין לא הסתגלו לשינוי, חלקים שהתרגלו להיות משהו מסוים שאנחנו מזוהים איתו, כאלה שרגילים להצטמצם או לקבל פחות ועכשיו פתאום המרחב החדש שנוצר, עשוי להיות מבהיל.
משהו בזהות שעד עכשיו הניעה אותנו, מתחיל להערער ואנחנו מתחילים לנוע דרך זהות זרה לנו.
הרבה פעמים התגובה הראשונית בתוכנו תהיה לרצות לסגת. זאת לא תגובה מודעת, אבל היא מתבטא דרך כל מיני קולות שישכנעו אותנו לחזור חזרה לזהות הקודמת שלנו, למה שמוכר. הקולות האלה יודעים לחבל בדרך שלנו ולמשוך אותנו חזרה אחורה, לא כי הם מרושעים, אלא כי זה הפחד שמיוצג דרכם.
למרחב החדש והלא מוכר שאנחנו מגיעים אליו בדרך של ההתפתחות שלנו אני קוראת "הטריטוריה של המשהו החדש".
לפחד מהצלחה יש ביטוי דומה. רוב האנשים יעידו על עצמם שהכשלון הוא מה שמפחיד אותם יותר מהכל, אבל מי שההצלחה זרה לו יכול לפגוש בתוכו המנעות לא מודעת ממנה. 
בקרב האנשים שזכו בלוטו בסכומים מאוד גדולים של כסף, ישנם אלה שיחזרו חזרה למצבם הכלכלי הקודם ואף גרוע מכך בתוך תקופת זמן מסוימת.
זה קורה לא בגלל היעדר כישורי הניהול הפיננסי של אותם האנשים, אלא כי הם לא הספיקו לעבור תהליך פנימי שיאפשר להם לחיות בטריטוריה החדשה שהם מזהים את עצמם בתוכה.
הנסיגה אחורה למה שמוכר להם הייתה חזקה ומושכת יותר. 

מדבר של זרות

לקבוצת "טוהר" המתוקשרת על ידי שחר בן פורת- מטפל, מורה ומתקשר, יש פרספקטיבה יפה על העניין והם מתארים את מצב זה כ"מדבר של זרות":
"אנחנו רוצים להזכיר בפעם הזו, שאתם יכולים להביע את עצמכם יותר מכפי שאתם רגילים. כדי שזה יקרה, כדי שתוכלו להביע את עצמכם ולחיות כפי שאתם רוצים, פעמים רבות מה שאתם צריכים להסכים לעשות- הוא לוותר על האופן שבו אתם רגילים לראות את עצמכם.
פעמים רבות זה חלק מהתפישה, מהדימוי שלכם את עצמכם. תפישה שאומרת 'את זה אני לא יכול, זה לא אפשרי, זה לא יכול לקרות לאחד כמוני' וכן הלאה וכן הלאה.
פעמים רבות עליכם לוותר על התפישה הזאת. להסכים לראות את עצמכם אחרת.
למרות שזה עשוי להשמע מפתה ורצוי- פעמים רבות זה לא קל. פעמים רבות, לראות את עצמכם אחרת זה כמו להכנס למדבר, מדבר של זרות. המדבר של הזרות הוא שלב בהתפתחות שפעמים רבות בני אדם מאוימים ממנו.
כאשר אתם מפסיקים להכיר את עצמכם, אתם בטוחים שמשהו לא בסדר ופעמים רבות חוזרים למה שאתם מכירים. חוזרים לבעיות, חוזרים לחוסר היכולת, חוזרים לצמצום, חוזרים למי שהייתם. גם אם זה אומר שאתם חוזרים לסבול".

איך מחזקים את המקום החדש גם כשהוא לא מוכר?

הנה כמה דרכים שיכולות לסייע לנו בהתמודדות עם שלב המעבר הזה- עם הזמני, הבלתי מוכר, ועם הדחף לחזור למה שכבר לא משרת אותנו, שממנו הגענו וממנו שאפנו לזוז

היכרות עם התהליך
עצם ההכרה בקיום שלב המעבר הזה כבר משנה הכול.
כשאנחנו יודעים שהוא חלק טבעי מההתפתחות ולא תוצר לוואי שלה, אנחנו יכולים לפגוש אותו אחרת.
נוכל לצפות את את השלב הזה ולהרגיש קצת יותר רכות בתוכו כשיגיע, הקולות המשכנעים של הפחד יציפו אותנו פחות ונוכל לייצר עוגן פנימי יציב בתוכנו, כדי לשהות או לנוע בתוך תחושת הזרות הזאת. 

 זיהוי תסמיני של שלב המעבר
כשנזהה את הסימנים, נוכל לדעת באיזה שלב אנחנו נמצאים ונבהל פחות ממה שינסה לנהל אותנו: קפאון, ספקות, התנגדויות לוגיות, שינויי מצב רוח, דמעות לא מוסברות (חצי שמחה, חצי פחד)- כל אלה הם ביטויים עדינים לכך שמשהו בנו מתרחב, שאנחנו במרחב לא מוכר.
הם לא מצביעים על כך שמשהו השתבש אלא להפך, אלו הסימנים לכך שאנחנו במקום הנכון, גם אם הוא עדיין חדש, זר ולא מוכר.
ברגע שנתחיל לזהות את הביטויים האלה כהסתגלות ולא כסכנה, יפעל עלינו פחות לחץ לסגת חזרה לאחור. 

טיפול וטיפוח עצמי
בתוך שלב כזה, חשוב שנטפל בעצמנו, פיסית ורגשית. נחזק את עצמנו דרך נשימה, שתיית מים, טיפולי פיסי או רגשי, יצירה, תנועה וכל מה שיכול לתמוך בנו בעדינות.
נזכור שהעדינות עם עצמנו חשובה בתקופה הזאת ולכן נסנן רעשים וטריגרים שבימים אחרים יהיה לנו קל להתמודד איתם ובתקופה הזו פחות. 
הטיפוח העצמי הזה מחזק בתוכנו שהכל בסדר, שיש מקום להכל, שאפשר להסתגל לאט.
בתקופות כאלה של הסתגלות אינטנסיבית אני ממש לוקחת כמה שעות של מנוחה בימים מסוימים או חופש יזום.

כתיבה ותיעוד
עוד דרך טובה לעגן את השהות בטריטוריה החדשה והזרה היא  לתעד.
אפשר לתעד את את התהליך הרגשי ואת המחשבות, את המרחב שממנו הגענו, את ההתפתחות והדרך שעברנו ולהזכיר לעצמנו מדוע חשוב לנו להיות במרחב הזה ולא לסגת אחורה: מה ביקשנו לעצמנו כשיצרנו את תהליך ההתפתחות הזה?
הכתיבה מאפשרת לנו לעבד, לפרוק ולהציף את מה שאנחנו מרגישים.
אין צורך להאיץ, אנחנו לא צריכים למהר להרגיש "בבית" במרחב הלא מוכר ממש כפי שלא כדאי שנמהר לסגת אחורה חזרה אל המוכר.
כדאי שנסכים לשהות בו מספיק זמן כדי להתחיל להכיר אותו ובעיקר את עצמנו באופן חדש וזה לוקח זמן.

הטריטוריה של המשהו החדש היא מרחב שנוצר מתוך תהליך טבעי, ההתפתחות שלנו נובעת מתוך התשוקה לחוות את עצמנו בדרכים נוספות וזה הכרחי שנאפשר לה את המקום ולנו את זמן ההסתגלות.
המרחב החדש לא דורש ודאות, הוא דורש את הנוכחות שלנו ואת היכולת לשהות בו, כדי להכיר את עצמנו מחדש לאט.
אם הטריטוריה שהגענו אליה לא מוכרת לנו, כנראה שבאמת הסכמנו לזוז :)

_{שחר בן פורת מתקשר את קבוצת טוהר אודות מדבר של זרות (החל מדקה 2:00)}