הטריטוריה של המשהו החדש

ההתפתחות שלנו- האישית וגם המקצועית, יוצרת הרבה חדש בתוך עצמנו. היא יוצרת בנו שינוי. 
זה מה שרובנו הכי שואפים אליו: להתחדש, להשיל, לרפא ולתת עוד ביטוי לעצמנו, יש בזה תחושת חופש, עונג ושמחה של ממש.
במהלך השנים ניצור הרבה תנועה והזדמנויות כדי לתת להתפתחות שלנו עוד מקום: קורסים, סדנאות, ייעוץ או טיפול, ספרים להשראה, בחירות שונות בחיים ועוד ועוד. 

כשמשהו משמעותי משתנה בתוכנו והחופש הפנימי שלנו גדל, גם הזהות העצמית שלנו משתנה. לפעמים נתקשה לקבל את הביטויים החדשים של ההתפתחות שלנו כי הם עדיין לא חלק מהזהות שחיינו איתה עד עכשיו. משהו בתוכנו ירצה לסגת לאחור, לחזור למה שהיה מוכר- גם כשהיה פחות חופשי.
הפחד מההצלחה הוא דוגמה טובה לכך- ככל שאנחנו מזוהים עם המאבק להצליח, עם כך שבעינינו ההצלחה היא לא חלק מהחיים שלנו, כך הפחד מההצלחה הזרה לנו, יגדל (למרות שנשאף ההיפך). 
כל מה שהאמנו על עצמנו והזדהינו איתו בתוך עצמנו משנה צורה וזאת טריטוריה חדשה לגמרי שאף פעם לא ביקרנו בה.
עוד דוגמה היא האנשים שזכו בסכומים גדולים בלוטו ואיבדו את כל כספם כמה שנים מאוחר יותר. הם יעידו על כך שלא ידעו להתנהל עם הכסף, חיו בפזרנות ולא חישבו את הונם עבור השקעות עתידיות. 
בראיון טלויזיוני ששודר בארץ על מקרה כזה, העידה האשה: "לא נולדתי עם כסף. לא ידעתי איך להשתמש בו".
נכון שמיומנויות ניהול הכסף הן משהו שנדרש ללמידה אבל בתוך אלה קיים המרכיב הנוסף שהפסיכולוגיה הרוחנית מדברת עליו והוא הכרת עצמי עם זהות חדשה אחרת והרצון הפנימי והלא מודע "לחבל" בה ולחזור חזרה אל הישן והמוכר. 

מדבר של זרות

לקבוצת "טוהר" המתוקשרים על ידי שחר בן פורת- מטפל, מורה ומתקשר, יש פרספקטיבה יפה על העניין והם מתארים את מצב זה כ"מדבר של זרות":

"אנחנו רוצים להזכיר בפעם הזו, שאתם יכולים להביע את עצמכם יותר מכפי שאתם רגילים. כדי שזה יקרה, כדי שתוכלו להביע את עצמכם ולחיות כפי שאתם רוצים, פעמים רבות מה שאתם צריכים להסכים לעשות- הוא לוותר על האופן שבו אתם רגילים לראות את עצמכם. פעמים רבות זה חלק מהתפישה, מהדימוי שלכם את עצמכם. תפישה שאומרת "את זה אני לא יכול, זה לא אפשרי, זה לא יכול לקרות לאחד כמוני" וכן הלאה וכן הלאה.
פעמים רבות עליכם לוותר על התפישה הזאת. להסכים לראות את עצמכם אחרת. 
למרות שזה עשוי להשמע מפתה ורצוי- פעמים רבות זה לא קל. פעמים רבות, לראות את עצמכם אחרת זה כמו להכנס למדבר, מדבר של זרות. המדבר של הזרות הוא שלב בהתפתחות שפעמים רבות בני אדם מאוימים ממנו. כאשר אתם מפסיקים להכיר את עצמכם, אתם בטוחים שמשהו לא בסדר ופעמים רבות חוזרים למה שאתם מכירים. חוזרים לבעיות, חוזרים לחוסר היכולת, חוזרים לצמצום, חוזרים למי שהייתם. גם אם זה אומר שאתם חוזרים לסבול".

איך נחזק את הבחירה שלנו במקום הזה?

הבחירה להמשיך לנוע עם ההתפתחות שלנו למרחבים של עוד חופש, ביטוי ומימוש יכולה לפגוש את המדבר של הזרות ששחר וטוהר מדברים עליו. אני מכנה אותו הטריטוריה של המשהו החדש. 
הנה כמה דברים שיעזרו לנו לשהות רגע ולהסתגל לעצמנו מחדש בתוך הטריטוריה הזרה הזאת, מבלי להתכנס, לסגת אחורה ולשוב למרחב המוכר והמצומצם יותר שהגענו ממנו:

- נהיה מודעים לכך שזה השלב הטבעי מאוד בהתפתחות שלנו, שהוא לוקח זמן. ככל שנהיה מודעים- כך נוכל לזהות את הדפוסים שמושכים אותנו אחורה.

- כחלק מההטריטוריה החדשה והזרה נזהה מצבים כמו קפאון, פחד, התנגדויות שההגיון מעלה, בלבול ואפילו מצבי רוח משתנים (אצלי זה קרה לפעמים עם פרצי בכי קצרים משום מקום- חצי נרגשים וחצי מפחדים) או כל ביטוי אחר שיעלה בפנינו את השאלה האם אנחנו במקום בטוח ומוגן, האם אפשר להמשיך? כשנהיה מודעים אליהם, הם יהוו סימן שאנחנו במקום הנכון גם אם הוא חדש לנו :) 

- אני מוצאת לאורך שנים רבות שהנשימה הטובה והעמוקה מעגנת הכל לתוכנו, מאפשרת לנו לשהות בתוך עצמנו ולהביא לתוכנו פנימה את מה שאולי נשאר בחוץ כי הוא מפחיד. הוכשרתי להיות מורה לנשימה (הנשימה החדשה- על ידי נורמה דילייני זכרונה לברכה) ולמדתי שאין כלי פשוט, עמוק ונגיש כמו הנשימה. יש לה השפעה מיידית ועמוקה על תהליכים רגשיים, רוחניים ופיסיולוגיים. אפשר לנשום ברכות עמוקה גם תוך כדי נהיגה, הקלדה ואפילו תוך כדי קריאת מילים אלה. נשימה עמוקה.

- עוד דרך טובה לעגן את השהות בטריטוריה החדשה והזרה היא  דרך כתיבה. אפשר לתעד את את התהליך הרגשי ואת המחשבות, את המרחב שממנו הגענו, את ההתפתחות ומדוע חשוב לנו להיות במרחב הזה ולא לסגת אחורה- מה ביקשנו לעצמנו כשיצרנו את תהליך ההתפתחות הזה?

- לעשות הפסקות כשאנחנו מוצפים, לטייל בטבע או בכלל- לעשות משהו שאנחנו אוהבים, להזין את עצמנו, לחמ ולנוח הרבה. הטיפוח הזה של עצמנו מאשש שהכל בסדר. שיש מקום להכל, שאפשר להסתגל לאט. בתקופות כאלה של הסתגלות אינטנסיבית אני ממש לוקחת כמה שעות של מנוחה או יום חופש יזום.

ההתפתחות שלנו מגיעה מתוך תשוקה עמוקה, מתוך רצון לנוע כפי הטבע שלנו כדי לגלות מה עוד אפשרי עבורנו.
זהו תהליך טבעי הנובע מתוכנו: מותר וכדאי שנאפשר לו את המקום ולנו ואת הזמן הנדרש להסתגל אליו. אנחנו יכולים להכיר את עצמנו מחדש, קצת אחרת והרבה יותר חופשיים. 

_{שחר בן פורת מתקשר את קבוצת טוהר אודות מדבר של זרות (החל מדקה 2:00)}